החלטה בתיק ס"ע 17674-07-11

1.         בפניי בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

2.         לטענת הנתבע, תביעת התובע והסכום הנתבע בה, הינם חסרי בסיס עובדתי וראייתי. התובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית ואין לו נכסים ו/או רכוש בישראל, התובע לא פרע חיוב של הוצאות אשר הושתו עליו בהחלטת כב' השופט צבי פרנקל מיום 4.6.12; על כן, במידה והתובע יחוייב בתשלום הוצאות משפט לא תהיה לתובע אפשרות לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו.

            ב"כ הנתבע השאיר את עניין סכום הערובה לשיקול דעת בית הדין.

3.         התובע התנגד לבקשה בטענה כי מדובר בתביעה מבוססת וכי בכוונתו להביא מסמכים מלשכת העבודה, מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, בהתאם לצווים שניתנו על ידי ביה"ד על מנת להפריך את טענות הנתבע בדבר העדר קיום יחסי עובד- מעביד בין הצדדים. לטענתו, ככלל, בתי הדין לעבודה נמנעים מלחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וזאת על מנת שלא להכביד על מימוש זכויותיו, אלא במקרים מיוחדים בהם התביעה מופרכת על פניה, דבר שאינו קיים בעניינו.

באשר להוצאות אשר נפסקו לחובת התובע בהחלטת כב' השופט צבי פרנקל מיום 4.6.12 ואשר לא שולמו על ידו, טען ב"כ התובע בדיון אשר התקיים ביום 13.11.12, כי ההוצאות לא שולמו עקב מצב כלכלי זמני קשה של התובע והציע לשלם את ההוצאות תוך 30 יום או כל תקופה אחרת שבית הדין יראה לנכון.

4.         המצב המשפטי

תקנה519 (א) לתקסד"א התשמ"ד - 1984 קובעת: -

"בית המשפט או הרשם רשאי , אם נראה לו הדבר , לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע ".

            תקנה זו אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט - 1969 המאפשרות אימוץ תקנה כל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק.

            (ראו דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה נ ' שרפן דוד בע "מ (לא פורסם ) וכן דב"ע      נה/94-3 חסן עבד אלרחמן ואח ' נ ' רבינטקס בע "מ , פדע כ"ח 221).

            לפיכך, יש לשקול כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה - האם בנסיבות אותו ענין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי בענין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לביה"ד(ראו דב"ע נד' 189-9 דניאל סוסנוביק נ ' מנחם מאור(לא פורסם)).

            כעיקרון, אין דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן "ערובה" ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות (ראו דב"ע לג/31-3 סבאח ואח ' נ ' ג ' פרץ בן גיאת בע "מ ואח ' פד"ע 309, 310).

5.         אין ספק שהטלת הנטל על תובע להפקיד ערובה עלולה לפגוע בזכות הגישה שלו למערכת המשפטית למימוש זכויותיו ואשר יש הסוברים שיש בה משום זכות יסוד המוקנית לכל אדם מכח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. ואולם, מנגד, זכות זו ניתנת להגבלה במידה שאינה עולה על הנדרש ולתכלית ראויה כאשר מולה עומדת זכות הקנין של הנתבע לגביית הוצאותיו. אכן, פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה קובעת, כי זכות זו לעיתים נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות מכח חוקי המגן ובשל החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנועדה להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין (ראו לעניין זה ע"ע 1064/00, קיניאמג 'וי נ ' אוליצקי (פורסם בנבו)), אך אין בכך כדי להביא לקביעה גורפת שכל מקרה בו מגיש עובד זר תביעה נגד מעסיקיו, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה (ראו לעניין זה בר"ע1262/01 ניב אפי נ ' יוקלראי- טרם פורסם) ויש לבחון כל מקרה לגופו.

7.         בע"ע 1424/02 אבו נאסר - Saint Peter In Gallicantu(פורסם בנבו)) 1424/02 קבע בית הדין הארצי לעבודה מהן הנסיבות בהן יעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984, וכך פסק -

            " הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה : השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה , ולו יינתן המשקל המכריע ...

            במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים ; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע . אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההענות לבקשה להטלת ערובה , והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט ".

8.         בהתאם להלכה הפסוקה, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים שבהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים שלא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או כאמור לעיל, כשתובענתו מופרכת על פניה.

(ראו דב"ע נה/ 3-94, אלרחמן נ' חב' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221; דב"ע נה/ 3-218 אל הדיה  נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391;דב"ע נו/ 3-142 חסון נ' סאמרי, (לא פורסם); בש"א 129/98 רויטרס ישראל בע"מ -אל רול  (לא פורסם); ע"ע 1064/00, לעיל).

המקרים בהם מצא בית הדין מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות, היו כאשר התובעים לא פרעו חיוב קודם בהוצאות או בשכר טרחה שהושת עליהם. באותם מקרים אף הוגבל סכום הערבות בהתחשב במצבם הכלכלי של התובעים ובגובה ההוצאות שמקובל לפסוק בבתי-הדין.